יוסף גדליה הי"ד נולד בא' בטבת תשס"א (26.12.2000) וגדל בבית שמש, אח אהוב לשירה, אשר, יעל, צרלי, אסתר ואלישבע, ובעלה של סיני.
בתיכון למד בישיבת חורב בירושלים, ושם החל ללטש את ערכיו ולגבש את אישיותו המיוחדת. אחרי התיכון למד במכינה עלי עד הגיוס.
יוסף היה במשך שנים חניך ומדריך במחנה עמיחי, מסגרת בה ניכר כבר מגיל צעיר כחניך ערכי, אכפתי ומנהיג מטבעו. מאז ילדותו גילה עניין עמוק בעולם הצבאי ובכלי טיס – תחום שבא לידי ביטוי עוד לפני בר המצווה, אז רכש יחד עם אחיו רחפן שליווה אותו בטיולים, ברכיבת אופניים ובגלישת ים.
היה ספורטאי מצטיין, שיחק בקבוצת הכדורסל של "אליצור בית שמש" והיה חבר פעיל בקבוצת פריזבי ששיחקה בקביעות בגבעת רם, יחד עם אחיו, חבריו ובני דודיו. יוסף תמיד היה מוקף חברים ומשפחה.
בשירותו הצבאי הצטרף ליחידת דובדבן היוקרתית, שם ביצע מעל מאה מבצעים שונים, חלקם במצבים מסכני חיים. חבריו מספרים כי הביא עמו יכולות יוצאות דופן, אך תמיד נשאר צנוע ומסור
יוסף היה אדם שקט, צנוע וחייכן, אהוב מאוד על בני משפחתו ועל כל מכריו, בעל אישיות כובשת והתנהלות ערכית ומעוררת השראה. כל צעד שעשה בחייו התבסס על ערכי התורה, העבודה, גמילות החסדים והציונות שאותם ספג מיום היוולדו. הוא כמעט לא כעס, מעולם לא חטא בלשון הרע והצליח לסחוף גם אחרים להישמר מעוון ניבול פה. בכל פעם שדיברו לשון הרע בסביבתו היה קם, אומר: "זה לא הולך לקדם את בית המקדש" ויוצא.
את שמחת תורה חגג יוסף יחד עם אשתו סיני ועם כל בני משפחתו, בתפילה משפחתית גדולה בירושלים. בדרך חזרה מתפילת ערב החג, שוחח עם אחיו על הדרך בה כל אחד מהם יכול לסייע בהבאת הגאולה. יוסף ראה את תפקידו בהעמקה, בלימוד, בהגנה על עם ישראל ובהקמת משפחה.
על תחילת המתקפה, בשבת בבוקר, שמע בזמן התפילה בבית הכנסת. מאוחר יותר באותו יום היה אמור לצאת לפעילות מבצעית באזור יהודה ושומרון, אך במקום זאת החליט, כבר בשעה 9:30 בבוקר, יחד עם חברו לצוות, לרדת דרומה. הם הגיעו לקיבוץ כפר עזה בסביבות השעה 11:00 בבוקר. יוסף העלה רחפן לאוויר, זיהה נוכחות של עשרות מחבלים וכיוון את חבריו אל מוקדי הלחימה. הם נכנסו בארבעה רכבים ממוגנים, ספגו צרורות ירי כבדים והשיבו אש לעברם. בשלב מסוים, יצאו לחלץ פצועים והרוגים לאזור הפינוי, ומיד חזרו שוב לתוך הקיבוץ וחתרו למגע.
רב-סמל יוסף מלאכי גדליה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, הורים, שני אחים וארבע אחיות.
הירש נולד ב-3 באוקטובר 2000. בהיותו בן שבע, עלה לארץ יחד עם משפחתו מארצות הברית וגדל בירושלים.
הירש היה אח אהוב לליבי ולאורלי.
את לימודיו התיכוניים עשה בתיכון "הימלפרב" בירושלים, שם בלט כאדם ערכי, רגיש ואכפתי. כבר מגיל צעיר ניכר היה כי הירש ניחן באישיות חמה, חיובית ומלאת אור. הייתה בו סקרנות אמיתית לעולם, אהבה לאנשים, ונכונות להיות שם בשביל אחרים תמיד ברוח טובה והומור.
הירש אהב מאוד כדורסל. הוא היה אוהד מושבע של קבוצת הפועל ירושלים.
הירש אהב לשהות בטבע, להקשיב למוזיקה, לבלות עם חברים ולשוחח שיחות עומק על ערכים, משמעות וזהות. הוא היה בעל נפש רגישה, הומור וצחוק, מחשבה עמוקה ולב פתוח. אדם שידע לראות את הטוב בכל אדם, להקשיב באמת.
חבריו מספרים שהיה בו שילוב נדיר של רוך ועוצמה, הומור ושיקול דעת, ענווה וחדות, והוא הותיר חותם בלב כל מי שהכיר אותו. הירש היה אדם של חיבור לאנשים, למקום, לרוח ולמהות.
הירש נחטף מפסטיבל הנובה, נרצח באוגוסט 2024, בן 24 בנופלו. הירש הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
בנימין ארלי הי"ד בנם של גנפ'ר ורובורט. נולד ביום כ' בתשרי תשס"ב(26.9.2002) בניו יורק. אח לשרה, יהודה, עקיבה, יעקב וחנה. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 2006. גדל בבית שמש.
בנימין היה חניך במחנה עמיחי
בנימין שירת כלוחם בצנחנים ובחופשות. קרוביו סיפרו עליו כי ״היה צנוע מאוד ולא מחובר לחומריות. לפני הגיוס אמא שלו רצתה לקחת אותו לקניות כדי שיהיה עם כל הציוד, אבל הסביר שאין צורך לקנות לו דבר.
בנימין שירת בחיל הצנחנים. למד בישיבת הסדר בצפת, אהב ללמוד תורה ובחופשות התנדב להיות רועה צאן ושומר בישובי בנימין״.
אביו ספד לו- "היה עניו. לא אהב שמזכירים את שמו. אבל הוא לא יכול לעצור אותי עכשיו. הוא היה מנהיג. היה לו חיוך שהאיר את החדר. הוא לא היה כמו נער מתבגר. היו לו עקרונות. היה חוזר אחרי אימון בצבא מותש אבל מעדיף ללכת לחווה שלה היה קורא בית, לעבוד עם הפרות ולעשות שמירה בשבת החופשית שלו. הוא היה גיבור. תמיד רצה להיות בפרונט. עם ה-'נגב'. אני נזכר שישנו בחוץ והיו יתושים והצעתי לו תרסיס. הוא אמר לי לא, אני רוצה להתרגל לעקיצות כי לא תמיד יהיה לי תרסיס".
רב טוראי בנימין מאיר ארלי נפל בקרב ביום ה' בכסלו תשפ"ד (18.11.2023). בן עשרים ואחת בנופלו.
אמיתי אבן שושן הי״ד, בן אפי ומלי, אח לאוראל, ליעד ואבישי בן זוג אוהב לאילה. התגורר במושב עזריאל, בוגר הישיבה הגבוהה ״בני דוד״ בעלי. לוחם בהכשרה בחטיבת הקומנדו, בן 20 בנופלו.
היה מדריך נערץ בבני עקיבא ובמש״צים, מנהיג מלידה.
לוחם בעל עוז וגבורה, בן תורה, חותר לאמת וצדק.
ערכי, מסור, אח, בן זוג וחבר אהוב.
לא מוותר כשקשה, ידע לתת ביקורת כשצריך וכתף תומכת. לא משאיר אף אחד מאחור.
אהב את הארץ אהבת אמת, אהב לטייל בכל זמן.
היה איש של תורה, היה יושב ללמוד בכל רגע קטן. לא היה מוותר על התפילות. אהב את החיים, אהב להנות תמיד חייך גם בקושי
״בעז ובענווה״- המשפט שהיה כתוב לו בכל מחברת, מראה על האדם שהוא, לא חיפש להתבלט כדי שיראו שהוא הכי טוב, שהוא משתדל ועושה מה שצריך ומעבר.
״הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו״ (תהילים פרק טו פסוק ב)
יונה בצלאל בריף הי"ד
בנם של הייזל ודוד. נולד ביום ד' בניסן תשס"א (28.3.2001) וגדל במודיעין. אח לנאוה, מיכה, יסמינה, ליבי ואביאל.
יונה אהב את החיים - לטייל בארץ, לבלות עם משפחה וחברים, לנגן וללמוד דברים חדשים.
תמיד היה עם חיוך מהפנט מאוזן לאוזן.
יונה היה שנים חניך אהוב במחנה עמיחי.
יונה התגייס ליחידת דובדבן ושירת כלוחם חובש קרבי ביחידה.
בחודש מאי 2023 נפצע יונה בפעם הראשונה במהלך פעילות מבצעית בשומרון. לאחר שיקום ארוך וחשיבה רבה, יונה החליט לשוב ולשרת ביחידה זאת על אף שהייתה לו את האפשרות להשתחרר.
בבוקר שמחת תורה יונה וצוותו הוקפצו לכפר עזה, ונלחמו שם שעות. יונה לא היסס לרגע והגן על חבריו. במהלך ניסיון החילוץ יונה נפצע באורח אנוש. מאז יונה התחיל במלחמה האישית שלו. בתקופה זו יונה נלחם על חייו ובחדר 11 בטיפול נמרץ של תל השומר יונה הצליח לשמור על הקסם, החיוך הענק שלא מש מפניו והשלווה הכל כך אופיינית לו. ועל ידי כך השפיע וחיזק את כל מי שעטף אותו. לאחר 417 של משחק תופסת ארוך עם הקב"ה, הקב"ה החליט שהוא רוצה את יונה קרוב אליו.
בכ"ה במרחשוון התשפ"ה יונה עלה בסערה השמימה.
